דלגו לתוכן

ספר החיים

אדם הוא מה שהחיים שלו. מה שממשיך מעבר למוות, אלה החיים. זו המשמעות של ספר החיים שנפתח עם המוות.

אם נסתכל על הסוגיה הזו מנקודת מבט פסיכולוגית גרידא, יום רגיל בחיינו הוא למעשה העתק קטן של החיים כולם.

מכל זה אנו יכולים להסיק את הדברים הבאים: אם אדם לא עובד על עצמו היום, הוא לעולם לא ישתנה.

כאשר טוענים שרוצים לעבוד על עצמנו, ולא עובדים היום אלא דוחים למחר, טענה כזו תהיה פרויקט פשוט ותו לא, כי בהיום הזה נמצא העתק של כל חיינו.

ישנה אמרה עממית שאומרת: “אל תדחה למחר את מה שאפשר לעשות היום”.

אם אדם אומר: “אעבוד על עצמי מחר”, הוא לעולם לא יעבוד על עצמו, כי תמיד יהיה מחר.

זה דומה מאוד לשלט או מודעה שסוחרים מסוימים תולים בחנויות שלהם: “היום לא נותנים אשראי, מחר כן”.

כאשר מישהו נזקק מגיע לבקש הלוואה, הוא נתקל בשלט הנורא, ואם הוא חוזר למחרת, הוא מוצא שוב את אותה מודעה אומללה.

זה מה שנקרא בפסיכולוגיה “מחלת המחר”. כל עוד אדם אומר “מחר”, הוא לעולם לא ישתנה.

אנו זקוקים בדחיפות עליונה, שאינה ניתנת לדחייה, לעבוד על עצמנו היום, לא לחלום בעצלתיים על עתיד או על הזדמנות יוצאת דופן.

אלה שאומרים: “אני אלך קודם לעשות את זה או את זה ואחר כך אעבוד”, לעולם לא יעבדו על עצמם, אלה הם תושבי הארץ המוזכרים בכתבי הקודש.

הכרתי בעל קרקעות אדיר שאמר: “אני צריך קודם להתעגל ואז לעבוד על עצמי”.

כשחלה במחלת מוות ביקרתי אותו, ואז שאלתי אותו את השאלה הבאה: “אתה עדיין רוצה להתעגל?”

“אני באמת מצטער שבזבזתי את הזמן”, הוא ענה לי. ימים לאחר מכן הוא מת, לאחר שהכיר בטעותו.

לאיש הזה היו אדמות רבות, אבל הוא רצה להשתלט על הנכסים הסמוכים, “להתעגל”, כדי שהאחוזה שלו תהיה תחום בדיוק על ידי ארבע דרכים.

“די ליום צרתו!”, אמר הכביר ישו הגדול. להתבונן בעצמנו היום, בכל הנוגע ליום החוזר ונשנה תמיד, מיניאטורה של כל חיינו.

כאשר אדם מתחיל לעבוד על עצמו, היום הזה ממש, כשהוא מתבונן במצוקותיו וייסוריו, הוא צועד בדרך להצלחה.

לא ניתן יהיה לסלק את מה שאיננו מכירים. עלינו להתבונן תחילה בטעויות שלנו.

עלינו לא רק להכיר את היום שלנו, אלא גם את היחסים אליו. ישנו יום רגיל שאדם חווה ישירות, למעט אירועים יוצאי דופן, חריגים.

מעניין להתבונן בחזרה היומיומית, בחזרה על מילים ואירועים, עבור כל אדם, וכו’.

חזרה זו או הישנות זו של אירועים ומילים, ראויה להיחקר, היא מובילה אותנו לידע עצמי.